אימרה הרמן

אימרה הרמן
Hermann Imre

אין תמונה חופשית
לידה	13 בנובמבר 1889 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	22 בפברואר 1984 (בגיל 94) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
בן או בת זוג	אליס הרמן

אימרה הרמן (בהונגרית: Hermann Imre; בודפשט, 13 בנובמבר 1889 – בודפשט, 24 בפברואר 1984) היה רופא, פסיכיאטרפסיכולוג, פסיכואנליטיקאי ונוירולוג יהודי-הונגרי. הוא היה חבר ב"אגודה הפסיכואנליטית ההונגרית" ואחד האישים המגדירים ביותר האסכולת הפסיכואנליזה של בודפשט, יחד עם שאדור פרנצי ומייקל (מיהאי) באלינט.

ביוגרפיה

אימרה הרמן נולד בבודפשט במשפחה יהודית כבנם של מור הרמן ושל הרמין גלאזל. הוא גדל כבן השני במשפחה הבורגנית, אביו היה פקיד מינהלת הרכבת. אמו תיארה אותו כילד אמיץ וסקרן שאהב להמציא סיפורים ולספר אותם לאחרים. כבר כנער, פנה לפסיכולוגיה לצד עניין במדעי הבוטניקה והמתמטיקה. משיכתו למתמטיקה נותרה גם מאוחר יותר. הוא גם ניסה לפרש בעיות מתמטיות-לוגיות מנקודת מבט פסיכואנליטית. הרמן סיים את הגימנסיה ברחוב טווסמזה (Tavaszmező utca). כסטודנט לרפואה שנה ב', הוא כבר עבד במעבדה הניסויית לפסיכולוגיה של גזה רווס. בתחילה עסק בפסיכולוגיה של הילדות ובפסיכולוגיה של החושים, נושאים המופיעים גם בעבודת המחקר הראשונה שלו בשנת 1911. הוא פגש את אליס צינר במעבדתו של רווס, לימים היא נודעה בשם אליס הרמן, רעייתו. שלושה ילדים נולדו מנישואיהם, הם היו נשואים בין 1922 לבין 1975 במשך של 53 שנים (עד מותה).

קריירה

את תחילת דרכו החל בפסיכולוגיה ניסיונית ובסופו של דבר הגיע לפסיכולוגיה אנליטית. עם זאת, חלחלו עד סוף ימיו לתוך עבודתו כפסיכואנליטיקאי, המחקרים פסיכולוגיים הניסיוניים המוקדמים שלו, אותם רכש במעבדתו של גזה רווס. אלה הולידו תיאוריות משמעותיות רבות כמו תורת הבחירה (או העדפה) השולית או ההכרה האחרת של המחשבה. מצד שני, גם הפסיכולוגיה ההתפתחותית המודרנית חייבת הרבה לעבודתו; הוא יצר תיאוריות משמעותיות כמו "תאוריית אינסטינק ההיאחזות", מה שמוכיח כי אימרה הרמן ביקש לבנות רקע תאורטי לתופעות שתיאר מיסודות הפיזיולוגיה, האתולוגיה והפסיכולוגיה הניסויית. עבודתו היא אפוא דוגמה מצוינת לניסיון לשלב דיסציפלינות שונות, איתן הוא ביקש לקרב את הפסיכואנליזה לעמדה מדעית. עם זאת, אישיותו של אימרה הרמן מצטיינת בתולדות הפסיכואנליזה ההונגרית מכיוון שלאחר ששרד את המצוקות של השואה במלחמת העולם השנייה, הוא נשאר בהונגריה והתמיד בפסיכואנליזה גם לאחר עליית השלטון הקומוניסטי לאחר 1945.

יחסו לפסיכואנליזה

הרמן נפגש לראשונה עם הפסיכואנליזה בזכות עמיתו הרופא, פאל סיקאץ', אשר הפנה את תשומת ליבו של הרמן לסמינרים הפסיכולוגיים העמוקים של שאנדור פרנצי. אימרה הרמן היה ביקורתי לגבי הניתוח של פרנצי לאורך כל הסמינר. בדו"ח שנכתב בשנות ה-70 של המאה ה-20 הוא ציין: "אף על פי שביקרתי מאפיינים מסוימים של פסיכואנליזה, פרנצי הזמין אותי להצטרף אליו." הרמן גם לא ויתר על שורשיו הפסיכולוגיים הניסויים לחלוטין בתפקידו המאוחר יותר כפסיכואנליטיקאי מוביל - כל אלה מוכיחים ששתי המגמות לא היו מבודדות זו מזו באופן הרמנוטי. על עמדתו המדעית המשולבת מעידה בין היתר תורת הבחירה השולית שלו. הוא קיבל את תואר הדוקטור לרפואה בשנת 1913.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא השלים ארבע שנות שירות בחזית, במהלכן ערך כמה תצפיות פסיכולוגיות. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית הועסק כעוזר הוראה אצל גזה רווס. הוא פגש את מייקל (מיהאי) באלינט בסתיו 1919, כששניהם נמלטו מפרעות הסטודנטים האנטישמיות. תקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית התאפיינה בהתפשטות אינטלקטואלית, והפסיכואנליזה עצמה זכתה למרחב ציבורי. פסיכואנליטיקאים בהונגריה היו בעיקר שמאלנים (ויהודים). אימרה הרמן היה גם חבר באחת מחברות השמאל המדעיות הגדולות של התקופה, בחוג גלילאו.

בשנים 1921–1922 עבר הרמן אנליזת הכשרה לפסיכואנליזה אצל ארז'בט רווס. בתום בחינותיו אלה ניתח (פסיכואנליטי) מטופלים בפרקטיקה פרטית. בשנת 1922 הציג אותו שאנדור פרנצי בפני זיגמונד פרויד בקונגרס הפסיכואנליטי בברלין. יחסיו המאוחרים יותר עם פרויד התפתחו בצורה טובה יותר מזו עם מייקל (מיהאי) באלינט, שהעמיק את הסתירה בין הרמן לבין באלינט. (האגודה הפסיכואנליטית של בודפשט התפרסמה בזכות הוויכוחים הפנימיים שלה שאורגנו בדרך כלל סביב שני המחנות, בהתבסס על הניגודים באלינט-הרמן). בנוסף לאהדה של הרמן-פרויד, הוא גם נהנה מתמיכתו של שאנדור פרנצי; היחסים בין שניהם היו הרמוניים למרות תחומי העניין השונים שלהם וניתן לאפיין אותם כסוג של יחסי מאסטר - סטודנט (יורש). בשנת 1925 מונה אימרה הרמן למזכיר האגודה הפסיכואנליטית ההונגרית. בין השנים 1936 לבין 1944 היה סגן נשיא, ומשנת 1945 היה נשיא העמותה.

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 השתתף הרמן באירועים הפסיכואנליטיים החשובים ביותר, כמו 8–10 ביוני 1935 ב"ארבעה-השינויים" הראשון (Vierländertung) בווינה, בין אנליסטים מאוסטריה, צ'כיה, הונגריה ואיטליה. הוא נכח גם בכנס "ארבעה-שינויים"השני (באוגוסט 1936) וגם בשלישי (התקיים בתאריכים-17 במאי 1937). הוא גם הרצה בקונגרס הפסיכואנליטי מריאנסקה לאזנייה על האינסטינקטים העצמיים העליונים והיה אורח תכוף בסמינרים בדירתו של לאופולד סונדי.

תקופת התגברות הפאשיזם בין 1936 לבין 1945 יכולה להיחשב גם כ"שנות החושך" במונחים של הפסיכואנליזה. אנליסטים רבים ממוצא יהודי קיפחו את חייהם במחנות ההשמדה או נאלצו לברוח משלטון הנאצים. אלה שלא היגרו התכנסו אחת לשבועיים בישיבות שנערכו בפיקוח המשטרה. אימרה הרמן העביר מספר הרצאות בהתכנסויות, אך ורק בנושאים מדעיים שאנשי המשטרה לא הצליחו להבין. לפיכך, מעולם לא היה נושא שעניינו נושא המיניות. בשנת 1943, אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר של הרמן, "הדחפים הקדמוניים של האדם", הצליח איכשהו לצאת לאור, אמנם קצת "קצוצת כנפיים" בשל הצנזורה שמחקה את הסעיפים על אוננות נשית ופעילות מינית. אחרי מלחמת העולם השנייה נצפה שינוי פוליטי חזק בקרב הפסיכואנליטיקאים ההונגרים, במיוחד בקרב אנליסטים ממוצא יהודי. כמה מהם הצטרפו מרצונם למפלגה הקומוניסטית ההונגרית, כולל אימרה הרמן ומשפחתו.

פעילותו

עבודתו הפסיכואנליטית של אימרה הרמן התארגנה בעיקר סביב נושא הפסיכולוגיה של המחשבה. הרעיון הבסיסי של עבודתו הוא שחשיבה אינה מורכבת רק מהשתקפות העולם החיצון, אלא היא גם חלק בלתי נפרד מהתכונות האופייניות העולות מחוויותיו הפנימיות של הפרט. הרמן האמין שהחשיבה עצמה קשורה באופן אורגני לכל המקרים הרוחניים, ולכן הכוונה היא לא רק לעיבוד הגירויים של העולם החיצון, אלא גם לשפה המשותפת לשכבות התודעה השונות.

תורת הבחירה השולית

פרי עבודתו המוקדמת של אימרה הרמן הוא התיאוריה בה קישר בין פסיכולוגיה ניסיונית לעמדה הפסיכואנליטית. נקודת המשפט היא שכאשר מבוגרים בריאים צריכים לבחור פריטים מתוך סט באופן אקראי, הם בעיקר בוחרים מהאמצע, בעוד שילדים, חולי נפש ואנשים ב"קהילה שבטית" מעדיפים את הקצוות. ניסוי פשוט זה הוכיח היטב כי הלא מודע משפיע על חשיבה לא רק בתוכנו אלא גם ברמה התפעולית. התיאוריה נתמכה מאוחר יותר על ידי תצפיותיהם של לאיוש סקיי ופרנץ מיראי (מקודם: מלינגר). תלמידתו של הרמן אגנש בינט בחנה במחקר השוואתי בשם Attachment or Clinging, שראה אור גם מחוץ להונגריה את תאוריית ההיקשרות של ג'ון בולבי לתאוריית "אינסטינקט ההיאחזות" או "יצר ההיצמדות" של הרמן.

תורת אינסטינקט ההיאחזות

אחד ההישגים הפסיכואנליטיים המשמעותיים ביותר של אימרה הרמן היה הצגתו של מושג "אינסטינקט ההיאחזות" או "יצר ההיצמדות" שהופיע בעבודתו המפורסמת ביותר, "האינסטינקטים העתיקים של האדם" משנת 1943. כל זה היה חדשני ביותר באותה התקופה, שכן הוא קשר בין הגישה האנליטית לידע האתולוגי שנצבר אודות פרימטים עליונים. (פרויד עצמו ככל הנראה לא יכול היה להסכים עם החידוש והוא לא שיקף אותו בשום מקום בעבודותיו). תורת האינסטינקט של הרמן התקבלה אז בחוסר רצון על ידי חברים אחרים בתנועה הפסיכואנליטית. בתיאוריה זו עם השפעה רבה, הרמן שיער שרפלקס האחיזה והחיבוק של התינוק (מורו-רפלקס) הוא שריד לדחף של הפרימטים להיאחז. תצפיות אתולוגיות מוכיחות כי ניתן להבחין בתופעה זו באנטרופואידים רבים, במהלכם הקוף הרך הנולד נצמד לפרוות אמו ומבלה כך את השבועות או החודשים הראשונים לחייו. גורי קופים חוזרים גם להאחז בגופה של אמם במצב רגרסיה (למשל במקרה של סכנה). ניתן לראות זאת גם אצל אנשים צעירים בזמן השינה כאשר הם צובטים בעוויתות עצמים סמוכים בגפיים הקדמיות והאחוריות. הרמן אמר שיצר ההיצמדות הזה נפגע מכיוון שאין פרווה שיכול לספק אחיזה. בתיאוריה זו הוא הדגיש בעיקר כי אלמנטים רבים של התנהגות הם ממוצא ביולוגי וכי לאדם יש אינסטינקטים מולדים. הוא ניסה להרחיב את התיאוריה שלו בצורה רחבה ככל האפשר, ולכן לעיתים קרובות העלה דדוקציות שגויות, למשל, כאשר חשב לגלות פגיעה ביצר ההיצמדות בתופעת האנטישמיות.

עבודותיו העיקריות

• מבוא לחוג החשבה של הפסיכואנליזה (1923)
• פסיכואנליזה והיגיון (1924)
• האני והחשיבה (1929)
• פסיכואנליזה כשיטה 1933, מהדורה מתוקנת 1984)
• עקרונות הערכת עבודה ומדיניות שכר הונגרית הלאומית-סוציאליסטית ; לודביג ני., מישקולץ 1941
• האינסטינקטים העתיקים של האדם. מחקרים השוואתיים המבוססים על פסיכואנליזה וביולוגיה של פרימטים. 1943
• פסיכולוגיה של אנטישמיות (1945, מהדורה מתוקנת 1990)
• יאנושס בויאי. הפסיכולוגיה של הולדת הרעיון (1945)
• עשר השנים הראשונות. חייו הרוחניים של ילד באוטוביוגרפיותיהם של סופרים, אמנים ומדענים הונגרים (1959)
• יצרים קדומים של האדם ; בהוראת עיתונות, הרחבות תרגום מצרפתית.
• פסיכואנליזה כשיטה. 1988
• סטייה ומוזיקליות. תוספים לדינמיקה של הסטייה ;1999
• יאנוס בויאי. הפסיכולוגיה של הולדת רעיון. 2007
• מאמרים ומחקרים בהונגרית, 1911-1933 ; 2007
• מאמרים ומחקרים בהונגרית, 1934-1971 ; 2007
• מחקרים פסיכולוגיים של מחשבה ;2011

לקריאה נוספת

• ז'. ויידה (1995). אימרה הרמן: היאחזות, חשיבה. בית הספר לפסיכואנליזה וחינוך בבודפשט (עמ' 80-90). בודפשט.
• פ. הרמט (1994). פרויד, פרנצי ופסיכואנליזה בהונגריה. בודפשט.
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי. אימרה הרמן
• לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. אימרה הרמן
• ס. אוליבה (2018), יאנוש בויאי. מילאנו-אודינה.